שיחה עם איילה זלצר

בת 34 | נשואה + 3 | גרה במורשת

בוגרת מחזור ב' של תכנית הצוערים לשלטון המקומי באוניברסיטת חיפה

עוזרת ראש עיריית מגדל העמק לבקרה, משאבים ופרויקטים והממונה על פניות ותלונות הציבור

איילה, מה מונח על שולחן העבודה שלך כעוזרת ראש עיריית מגדל העמק?

אני אמונה על תחום הבקרה, המשאבים וניהול פרויקטים. בנוסף, קיבלתי אחריות גם על הטיפול בפניות ותלונות התושבים. בפועל – הייתי מגדירה את התפקיד שלי כקטליזטור. אני כל הזמן עסוקה בהנעת פרויקטים חשובים, בקרה על ההתקדמות שלהם, ואיתור משאבים כדי שנוכל לייזום עוד עשייה. שיטת העבודה שלי מאד משתנה מפרויקט לפרויקט – יש פרויקטים שאני מלווה באופן צמוד ויש פרויקטים שאני מתניעה, עוזרת בהסרת חסמים ואחר כך מלווה בעצימות נמוכה יותר. אני כל הזמן עובדת ברמת המקרו והמיקרו במקביל. למשל, אני מאד עסוקה באיתור קולות 

קוראים של הממשלה והנעת האגפים המקצועיים להגיש הצעות. כל אגף אחראי להגיש הצעות בתחום שלו – חינוך, רווחה, דיגיטציה – אבל מאד חשוב שיהיה מי שיאתר את קולות הקוראים, יפיץ בתוך העירייה, ויעקוב שאכן הוגשו הצעות טובות. לצערי, יש סרבול בפרסום הקולות הקוראים במערכת הממשלתית וכתוצאה מכך, לרשות מקומית קשה לנהל ולנצל את המשאבים שהמדינה מקדישה לטובת העניין. לכן אנחנו רואים שיש כל הזמן תת-ניצול של משאבים על ידי רשויות מקומיות. כשאני הגעתי לעירייה הוצאתי נוהל מסודר בעניין, בנוסף לעבודה השוטפת והטובה שהתבצעה קודם לכן על ידי הרשות.

מהו אחד הפרויקטים החשובים שהובלת בעירייה?

פרויקט שאני מאד גאה בו זה מדד שקיפות של עמותת שביל, שזו עמותה שבוחנת את רמת השקיפות של רשויות מקומיות. כל שנה הם בוחרים רשויות מקומיות שייבחנו, אבל השנה החליטו לבחון את אותן רשויות מקומיות שנה שניה ברציפות, כדי לראות אם היה שיפור. אני מאד מאמינה בשקיפות, ויש לומר שגם בעירייה נושא השקיפות היה תמיד חשוב מאוד ואבן יסוד אבל צריך היה לתרגם את זה לעשייה בפועל וגם להתחיל למדוד. אני, יחד עם צוות ברשות בראשותו של מנכ"ל העירייה, דובר העירייה ומנמ"ר הרשות, לקחנו את הנושא כפרויקט, החלטנו  שאנחנו הולכים להיות רשות מקומית מובילה בשקיפות. ואפשר להגיד שבהחלט הצלחנו לצמצם את הפער בין החזון למציאות. ב-27 לנובמבר יפרסמו את התוצאות, אבל אני כבר יכולה לגלות שהגענו לציון 100 במדד.

עוד דבר שמאד חשוב לי בתפקיד זה נושא פניות הציבור. אני מאמינה שכל בוגר תכנית צוערים צריך לעסוק, בשלב מסוים, בפניות הציבור – במיוחד בשלטון המקומי. מתוך הפניות שאתה מקבל מהציבור נגזרים הרבה פרויקטים – למשל, קיבלנו הרבה פניות על הצורך בפארק כלבים אז הצפתי את הצורך לראש העיר שהיה קשוב לנושא ולרחשי הציבור והפארק הוקם. העיסוק בפניות הציבור מבטיח שלא נהפוך למנותקים – כל הזמן נהיה עם היד על הדופק ונקשיב לרחשי הציבור ומתוך כך נייצר מדיניות שתוביל לעשייה.

"הייתי מגדירה את התפקיד שלי כקטליזטור. אני כל הזמן עסוקה בהנעת פרויקטים חשובים, בקרה על ההתקדמות שלהם, ואיתור משאבים כדי שנוכל לייזום עוד עשייה."

איך הבשילה אצלך ההחלטה לעבוד במגזר הציבורי וספציפית בשלטון המקומי?

אני באה מתחום החינוך הגופני – למדתי את זה בתואר ראשון ואני גם מדריכת חדר כושר וקיקבוקס. הייתי מחנכת כיתה ומורה לחינוך גופני במערכת החינוך הפורמלי. למרות שהייתי מיועדת לצאת לקורס קדם מנהלים והיה לי מסלול קידום, רציתי להשפיע בצורה רחבה יותר. ואז ילדתי את הילד השלישי שלי, וכמו בכל חופשות הלידה שלי, בתקופה הזו נולד אצלי שלב חדש בחיים. הגשתי מועמדות לתכנית הצוערים לשלטון המקומי, התקבלתי והלכתי על זה בלי לחשוב פעמיים. התאים לי מאד ללכת לשלטון המקומי כי אני מאד אוהבת את השטח, וגם ראיתי בזה אתגר מקצועי שידרוש ממני הרבה יצירתיות ומעוף. מבחינתי, אני חיה את החלום. יש לי מנטורית מטעם תכנית הצוערים, וכל הזמן אנחנו מדברות על האתגרים במערכת הזו – אבל עדיין כיף לי לקום בבוקר לעבודה. במיוחד בנושא פניות הציבור, שם אני מרגישה שאני ממש נוגעת באנשים, עוזרת להם ומשתדלת לתת מענה ראוי.

 

מה התרומה המשמעותית ביותר שתרמה לך תכנית הצוערים?

ללא ספק, הקבוצה. תכני התכנית, הסמינרים – הכול היה מאד מעניין וחשוב. אבל יצירת הרשת זה הדבר המרכזי והכי קריטי להמשך. אני יכולה לומר שהיום אני נעזרת בזה המון, אם זה בהמלצות לאנשי מקצוע, חיבור לגופים ממשלתיים, התייעצות מקצועית, תמיד יש לי למי להרים טלפון בקבוצת השווים שלי. אני אתן לך לדוגמה: ישראל דיגיטאלית במשרד לשיוויון חברתי הוציא קול קורא למשאבים דיגיטאליים בשלטון המקומי. יש שם בוגר תכנית הצוערים לשירות המדינה, יובל זנה, שחבר אלינו לקבוצת צוערים לשלטון מקומי והייתה שם עבודה מדהימה עם המשרד. את יובל הכרתי במאיצים הדיגיטאליים וכבר אז הוא הכין אותנו שהולך לצאת קול קורא, אז התחלנו להכין את התכנית בעירייה. זה בדיוק דוגמה לחיבור המוצלח בין שלטון מקומי ומרכזי. בדרך כלל, מתפרסם קול קורא ולא תמיד קל להגיע לאיש הקשר שאחראי על הנושא. יובל פשוט היה מורה נבוכים עבור הצוערים בשלטון המקומי, והתוצאות מדברות בעד עצמן.

 

מה לדעתך היא התכונה החשובה ביותר למי ששואף להית מנהל במגזר הציבורי?

ענווה. אי אפשר לבוא לשרת את הציבור ממקום של התנשאות, וחלילה לחשוב שאתה מעל האזרח הפשוט מכיוון שהוא או היא תלויים בך. כדי באמת לשרת את הציבור, קודם כל צריך ענווה.

 

בהקשר רחב יותר, מה הערך שאת רואה במהלך של עתודות לישראל?

להצעיד את העתודה הניהולית של המגזר הציבורי קדימה, ולהשביח אותה. לדאוג שאנשים יישארו מקצועיים וגם יישארו במערכת הציבורית. ולייצר ממשקים בתוך השירות הציבורי שיאפשרו לעתודה הניהולית לממש את מלוא הפוטנציאל.